כרטיס ביקור

חל”ת זה לשכירים

קרה אהרן – פסנתרנית ומלחינה

ככה תמיד הצגתי את עצמי. מוסיקאית, עצמאית, פרילנסרית. זאת אומרת, עבדתי בהרבה דברים במקביל – הפקות תיאטרון, בתי מלון, להקות, חבורות זמר, הקלטות, סדנאות וחוגים… לפעמים עבדתי לפרנסתי גם בעבודות אחרות – day gigs – בעיקר עבודה משרדית. השיווק הוא חלק מהעבודה – גם כשיש עבודה מחפשים, כי אין משרה קבועה. כשהתחלתי לעבוד בחינוך לפעמים כן עבדתי כמה שעות כשכירה, אבל זה היה בעיקר עניין טכני. אלה היו החיים שלי, התרגלתי למנטליות של יוצרת עצמאית. גם המשפחה שלי התרגלה. הם ידעו שהשעות שלי לא שגרתיות ולא קבועות, ושלפעמים אני עובדת גם בבית.

אבל לפני כמה שנים משהו השתנה. בניתי מוניטין, בעיקר בתחום העשרה חווייתית באנגלית, והתחילו לחפש אותי. גם מלון בראשית קיבלו את השם שלי, היו מרוצים והתחילו להזמין אותי כל שבוע, אפילו פעמיים. פתאום מצאתי את עצמי במצב שלא הכרתי, עסוקה מעל הראש בעבודות קבועות שמאוד אהבתי, ושפשוט הגיעו אליי (טכנית, לחוגים הייתי צריכה להרים טלפון אחרי שתייגו אותי בפוסט). עד כדי כך שהייתי צריכה לפעמים להגיד לא כשפנו אליי, אפילו אם זה היה משהו מעניין. נכנסתי לשגרה נוחה והיה לי טוב עם זה. מי חשב פעם שאקום בשש בבוקר לעבודה?

ואז הגיע המשבר ששינה את החיים של כולם. באמצע מרץ, תוך שבוע-שבועיים, הכל נפסק. בתי הספר נסגרו ומדריכי קרב הוצאו לחל”ת. חוגים התבטלו. ובית המלון נסגר. פתאום מצאתי את עצמי עם הרבה זמן פנוי. עשיתי משהו שבחיים לא עשיתי ולא חשבתי שאעשה – לקחתי את מכתב החל”ת שקיבלתי, מילאתי הצהרת שאין לי עכשיו הכנסה כאמן ושבוטלו הופעות קבועות, והגשתי תביעת דמי אבטלה. במקביל, השקעתי באתר אינטרנט ומיתוג חדש, העליתי והפצתי תכנים דיגיטליים, הצטרפתי לקבוצות של בעלי עסקים ומוסיקאים, וניסיתי להחיות את העסק. וכמובן ניגנתי הרבה, שזה היה החלק הכי כיף.

אחרי כחודשיים חזרתי לבית הספר, אח”כ למלון. במשך הקיץ חשבו להפסיק את תכנית קרב. הייתי די פעילה במאבק, ואני מאמינה שזאת תכנית חשובה. בסוף המאבק הצליח, אך לי זה לא עזר. “התכנית חוזרת, אבל לא בבית ספרינו”. תכל’ס, זאת לא הפעם הראשונה שאני עובדת במקום שנה, שנתיים או יותר ומפסיקים את התכנית בגלל תקציבים או סיבות אחרות, אבל זאת הייתה תקופה אחרת. היום שואלים אותי “נו, חזרת לעבודה?”. אז כשהציעו למדריכים שלא התחילו בתחילת השנה לצאת שוב לחל”ת, ויתרתי. גם כי הפעם כן עבדתי כעצמאית, בית המלון היה פתוח, וגם כי הבנתי שהגיע זמן לשנות פאזה. אני לא מובטלת, אני עצמאית ועובדת בעסק. לוקחת נשימה ארוכה, משפצת את מערך השיווק, וחוזרת להיות מי שאני.

ופתוחה להצעות.

Related Blog

כשכל מילה מיותרת

אז מה זה ג’אם סשן?

ויהיה תוהו ובוהו

יש לך מה להוסיף?

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.